בחרתי לעסוק בנושא תיעוד הגי'פ מפני שזהו חלום ילדות.

כשהייתי בן שש היה לנו גיפ בצבע כחול.  עם חלוף השנים וההגעה לגיל ההתבגרות מאוד רציתי להחזיר את הזכרון שנשאר בי . רציתי שיהיה לי רכב פרטי מסוג זה, רכב שיהיה שלי.  אחרי מאמצים רבים ורצון טוב, מצאתי רכב דומה הזקוק לשיפוץ . בדיוק מה שרציתי, אך לא כפי שחשבתי. הרבה עבודה צריכה להעשות על הרכב.  הבאתי הגרוטאה הביתה באמצעות רכב גרר והתחלתי לעבוד, המטרה העיקרית הייתה להחזיר את הרכב לימים טובים יותר וגם להנות בלי הפסקה מעבודת השיפוץ הקשה.

בעבודתי אני מצלם את תיעוד הרכב למטרת שיפוץ. חשוב היה לי להראות את הקשר שלי לתחום הזה גם מצדדים אחרים ראשית אהבתי לנושא מכונאות, לצד הפן הרגשי והמחשבה על הילדות והזיכרונות שנשארו בי. כמו כן ניסיתי להנציחאת השיחזור שעובר הרכב ממצב של גרוטאה לרכב גיפ נוסע.

עבורי הג'יפ הוא מעבר לרכב- כלי תחבורה, הקשר שלי לדבר הדומם הזה הוא הרבה יותר חזק, זהו רגש!!!

על  מנת להעביר את המסר הצילומי בחרתי לצלם את עבודת הכפיים...

יצאתי לצלם במוסך שבביתי כדי להראות את העבודה הקשה על ידי תיאור של צבעים חמים, בנוסף יצאתי למוסך באזור התעשייה ושם צילמתי את המכונאי עוסק בטיפול הרכבים. בשטח צילמתי צילום רטרו , צילום קר, על מנת להעביר עד כמה הרכב ישן ואילו זיכרונות הוא נושא עימו.

בצילום הסטודיו  צילמתי צילום עצמי, חיתך עם מסור, הצילום התבצע באמצעות שלט רחוק כחלק מהסדרה של עבודת הכפיים ובעל אופי אישי וחמים באמצעות השילוב של הצבעים החמים .

התהליך של העבודה על הגיפ היה מרגש, יצירת יש מהאין, באמצעות המעקב והתעוד הצילומי הצלחתי לשמר גם את הישן – הזיכרון וגם הנוצר החדש.